רש"י על שמואל א· רש״י
פרק ל
פסוק ט
וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר. שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ:
וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְנַחַל הַבְּשׂוֹר, הָיוּ בָּהֶם עֲיֵפִים, וְנוֹתְרוּ שָׁם מִקְצָתָן:
פסוק י
אֲשֶׁר פִּגְּרוּ. אֲשֶׁר נִמְנְעוּ, וְאוֹמֵר אֲנִי לְשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, תַּרְגּוּם שֶׁל ״וְנֶהֶרְסוּ״ (יחזקאל ל:ד):
פסוק יד
נֶגֶב הַכְּרֵתִי. לִדְרוֹם שֶׁל פְּלִשְׁתִּים, מָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר פְּלִשְׁתִּים נִקְרָאִים גּוֹי כְּרֵתִים, ״יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים״ (צפניה ב:ה):
פסוק יז
לְמָחֳרָתָם. לְמוּדִים הֵם עֲמָלֵקִים לִלְקוֹת בְּיוֹם מָחָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״מָחָר אָנֹכִי נִצָּב״ (שמות יז:ט), לְכָךְ נֶאֱמַר לְמָחֳרָתָם:
פסוק כ
אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר. שֶׁשָּׁבָה הַגְּדוּד מִנֶּגֶב יְהוּדָה וּמִנֶּגֶב כָּלֵב:
נָהֲגוּ. אֲנָשִׁים מַנְהִיגִים וְהוֹלְכִים לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא, לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְהַלֵּל, זֶה שְׁלַל דָּוִד:
פסוק כה
מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה. לֹא נֶאֱמַר וָהָלְאָה, אֶלָּא וָמָעְלָה, כְּבָר הִנְהִיג אַבְרָהָם בְּחֹק זֶה (בראשית יד:כד): ״בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְגוֹ׳״, הֵם הַיּוֹשְׁבִים עַל הַכֵּלִים, ״וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים״, הַהוֹלְכִים בַּמִּלְחָמָה בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (מג ט):
פסוק כו
לְרֵעֵהוּ. לְאוֹהֲבָיו:
פסוק לא
אֲשֶׁר הִתְהַלֶּךְ שָׁם דָּוִד. שֶׁהָיוּ מַחְבְּאִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל: