רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כח · פסוק ג
וּשְׁמוּאֵל מֵת. הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״וַיָּמָת שְׁמוּאֵל״, אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּא לְדַבֵּר בְּשָׁאוּל שֶׁהוּצְרַךְ לִדְרֹשׁ בְּבַעֲלַת אוֹב, פָּתַח וְאָמַר ״וּשְׁמוּאֵל מֵת״, שֶׁאִלּוּ הָיָה קַיָּם, מִמֶּנּוּ הָיָה שָׁאוּל דּוֹרֵשׁ, וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאוֹבוֹת, וְהֻצְרַךְ לְבַקֵּשׁ אִשָּׁה בַּעֲלַת אוֹב:
וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ. (תרגום:) וּסְפָדוּ עֲלוֹהִי כָּל יִשְׂרָאֵל וּקְבָרוּהִי בְּרָמָתָא וּסְפָדוּ עֲלוֹהִי אֱנָשׁ בְּקַרְתֵּיהּ״; ׳וּבְעִירוֹ׳ מוּסָב עַל ׳וַיִּסְפְּדוּ לוֹ׳, סְפָדוּהוּ בָרָמָה כְּשֶׁקְּבָרוּהוּ, וּסְפָדוּהוּ אִישׁ בְּעִירוֹ״: