רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כה · פסוק לח
כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים. שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל תָּלָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב אֵבֶל רָשָׁע בְּאֶבְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָלָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וָמֵת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּגֹּף ה׳ אֶת נָבָל״, וְאָמַר מַר (שמחות ג ט): חָלָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וָמֵת, זוֹ הִיא מִיתַת מַגֵּפָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ראש השנה יח א): אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, שֶׁהִמְתִּין לוֹ הַקָּדוֹשׁ בּרוּךְ הוּא שֶׁיַּחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּנֶגֶד עֶשֶׂר לְגִימוֹת שֶׁנָּתַן נָבָל לְעַבְדֵי דָוִד, שֶׁשָּׁלַח לוֹ דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים וְהֶאֱכִילָן: