רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כה · פסוק יח
עֲשׂוּיוֹת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״תַּכְבְּרָא״, מְמֻלָּאוֹת בָּשָׂר דַּק וּבֵיצִים, פשטי״ץ בלע״ז כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּפְסָחִים (עד א): וְנוֹתֵן אֶת הַכְּרָעַיִם וּבְנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ, רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ תַּכְבְּרָא, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לְבָרוֹ, כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר תּוֹלִין חוּצָה לוֹ, כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בַּתּוֹסֶפְתָּא, רַבִּי קְלוֹנִימוֹס זצ״ל מִן רוֹמִי פֵּרְשָׁהּ לָנוּ כֵּן:
צִמּוּקִים. עֲנָבִים יְבֵשִׁים:
דְּבֵלִים. עִגּוּלֵי דְבֵלָה, תְּאֵנִים דְּרוּסוֹת וּכְבוּשׁוֹת בִּכְלִי: