רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כב · פסוק כג
כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי. אָדָם אֶחָד רוֹדֵף שְׁנֵינוּ, בִּמְקוֹם שֶׁאִמָּלֵט שָׁם אֲנִי, תִּמָּלֵט אַתָּה, כִּי בְּמִשְׁמַרְתִּי תִּהְיֶה תָמִיד, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי מַאן דְּבָעֵי לְמִקְטְלִי בָּעֵי לְמִקְטְלָךְ״. וְיֵשׁ עוֹד לְפָרֵשׁ; כִּי אֲשֶׁר יֹאהֲבֵנִי יֹאהֲבְךָ, וַאֲשֶׁר יִשְׁמֹר אֶת נַפְשִׁי יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ, וְיֵשׁ דֻּגְמָא בַּמִּקְרָא ״אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ תָם וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ״ (משלי כט:י), הֲרֵי כָּאן בַּקָּשַׁת נֶפֶשׁ לְטוֹבָה: