רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כא
פסוק ג
וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי. לְשׁוֹן טֹרַח, הַנְּעָרִים אֲשֶׁר יָצְאוּ עִמִּי, הִטְרַחְתִּים לָרוּץ לְפָנַי אֶל מָקוֹם פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי:
יוֹדַעְתִּי. כְּמוֹ ״וַיֹּדַע בָּהֶם אֶת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת״ (שופטים ח:טז):
פְּלֹנִי אַלְמֹנִי. ׳אַלְמוֹן׳ מֵאֵין שֵׁם, שֶׁאֵינִי חָפֵץ לְהַזְכִּיר, כִּי דְבַר סֵתֶר הוּא:
פְּלֹנִי. כְּמוֹ ״כִּי יִפָּלֵא״ (דברים יז:ח), יִתְכַּסֶּה:
פסוק ד
אוֹ הַנִּמְצָא. אִם אֵין חֲמִשָּׁה, תֵּן לִי מַה שֶּׁנִּמְצָא בְּיָדְךָ:
פסוק ה
אַךְ מֵאִשָּׁה. בְּקֹשִׁי אֲנִי מַאֲכִילָן לְזָרִים, אַךְ זֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁאַאֲכִילֶנּוּ לִטְמֵאִים:
פסוק ו
עֲצוּרָה לָנוּ. עֲצוּרָה מִמֶּנּוּ:
וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ. טְהוֹרִים:
וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל. וְהַלֶּחֶם מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְהִקְטִירוּ הַבָּזִיכִין, קָרוֹב הוּא לִהְיוֹת חֻלִּין, שֶׁיָּצָא מִידֵי מְעִילָה מִשֶּׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים:
וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי. וַאֲפִלּוּ אִם הַיּוֹם הָיְתָה תְּחִלַּת קְדֻשָּׁתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, הָיִיתִי זָקוּק לִטְּלוֹ מִשָּׁם וּלְהַאֲכִילֶנּוּ, שֶׁאֲחָזוֹ בּוּלְמוּס וּמְסֻכָּן הוּא, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת:
פסוק ז
לָשׂוּם לֶחֶם חֹם. אַחֵר, בְּיוֹם הִלָּקַח זֶה וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (יומא כא א): חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ, גַּם בְּיוֹם סִלּוּקוֹ, חֹם כְּיוֹם סִדּוּרוֹ:
פסוק ח
נֶעְצָר לִפְנֵי ה׳. עוֹצֵר עַצְמוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה:
אַבִּיר הָרֹעִים. אַב בֵּית דִּין:
פסוק ט
וְאִין יֶשׁ פֹּה. וְאִם יֵשׁ פֹּה:
נָחוּץ. בִּבְהִילוּת:
פסוק י
לוּטָה. כְּרוּכָה, וְכֵן ״וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ״ (מלכים א יט:יג):
אַחֲרֵי הָאֵפוֹד. ״אַחַר שֶׁשָּׁאֲלוּ בָּאוּרִים וְתֻמִּים, אָמַר לוֹ כֵּן וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בָּתַר דְּשָׁאִיל לֵיהּ בְּאֵפוֹדָא:
פסוק יב
הֲלֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ. אָמְרוּ לוֹ לְאָכִישׁ, תְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ (שמואל א יז:ט): ״אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים״, אֵין לְךָ אֶלָּא שֶׁתֵּרֵד מִכִּסְאֲךָ, וְיִהְיֶה מֶלֶךְ הָאָרֶץ הַזֹּאת:
פסוק יד
אֶת טַעְמוֹ. אֶת דְּבָרָיו:
וַיִּתְהֹלֵל. נִשְׁתַּטָּה:
וַיְתָו. וַיִּכְתֹּב:
רִירוֹ. רוֹקוֹ, דָּבָר הַנּוֹטֵף קָרוּי רִיר, וְכֵן ״בְּרִיר חַלָּמוּת״ (איוב ו:ו); וְכֵן ״רָר בְּשָׂרוֹ״ (ויקרא טו:ג):
פסוק טז
הֲזֶה יָבֹא אֶל בֵּיתִי. לְשׁוֹן תְּמִיהָה, וּלְכָךְ נָקוּד חֲטַף פַּתָּח, וְרָפֵי: