רש"י על שמואל א· רש״י
פרק כ · פסוק כא
וְהִנֵּה אֶשְׁלַח וְגוֹ׳. וְדֶרֶךְ הַמְבַקֵּשׁ חֵץ הַיָּרוּי, הוֹלֵךְ עַד מָקוֹם שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַחֵץ הוֹלֵךְ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן יָפֶה, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְחַפְּשָׂהּ וְהַחֵץ לְהַלָּן מִמֶּנּוּ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְהַלָּן מִן הַחֵץ וּמְחַפְּשָׂהּ, וְהַנִּחוּשׁ הַזֶּה יִהְיֶה לָךְ:
אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר וְגוֹ׳ קָחֶנּוּ וָבֹאָה. צֵא אַתָּה בְּעַצְמְךָ מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאֲךָ, וְקָחֶנּוּ וּבֹא אֵלַי, כִּי אֵין לְךָ לִירָא, כִּי שָׁלוֹם לָךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ שֶׁתְּהֵא כָּאן וְלֹא תִירָא, וַאֲפִלּוּ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא רָעָה: