רש"י על שמואל א· רש״י
פרק יז · פסוק מט
וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. לֹא הָיָה לוֹ לִפּוֹל אֶלָּא לַאֲחוֹרָיו, שֶׁהֲרֵי עַל מִצְחוֹ הֻכָּה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָעֵר דָּוִד לֵילֵךְ וְלַחְתֹּךְ אֶת רֹאשׁוֹ, שֶׁנִּשְׂתַּכֵּר דָּוִד עַכְשָׁיו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמּוֹת וְזִרְתַּיִם, שֶׁקּוֹמָתוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזֶרֶת, נִשְׂתַּכֵּר מְלֹא קוֹמָה לַאֲחוֹרָיו, וּמְלֹא קוֹמָה לְפָנָיו (במדרש תהלים):