רש"י על שמואל א· רש״י
פרק יז · פסוק יח
חֲרִיצֵי הֶחָלָב. (תרגום:) ״גוּבְנִין דְּחַלְבָּא״:
לְשַׂר הָאָלֶף. אֲנִי אוֹמֵר: לְשַׂר שֶׁל אוֹתוֹ אֶלֶף שֶׁאֶחָיו (ספרים אחרים שֶׁאֲנִי) מִמֶּנּוּ, שֶׁלְּכָל הַשְּׁבָטִים הָיוּ שָׂרֵי אֲלָפִים לְפִי אַלְפֵיהֶם, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי: לְשַׂר הָאָלֶף זֶה יְהוֹנָתָן, שֶׁאָמַר עָלָיו (שמואל א יג:ב): וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין:
וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח. וְאֶת עֲרוּבַת הַצָּלָתָם וּשְׁלוֹמָם, תִּקַּח בְּאָזְנֶיךָ וּבִלְבָבְךָ, וְתַגֵּד לִי וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְיַת טִיבֵיהוֹן תַּיְתִי״:
עֲרֻבָּתָם. לְשׁוֹן הַצָּלָה, כְּמוֹ ״עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב״ (תהלים קיט:קכב), גרנטי״ש בלע״ז וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שבת נו א): גֵּט כְּרִיתוּת יִקַּח מֵאִתָּם וְיָבִיא לִנְשׁוֹתֵיהֶם, לְהַפְרִיד עֵרוּב שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ: