אור ברסלב

רש"י על שמואל א· רש״י

פרק יג

פרק יב

פסוק א

בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל (יומא כב ב): כְּבֶן שָׁנָה, שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא. וְיֵשׁ לִפְתּוֹר: בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ, בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּמְלַךְ בָּהּ, וְהוּא מָלַךְ שְׁתֵּי שָׁנִים עַל יִשְׂרָאֵל, וּבַשָּׁנָה רִאשׁוֹנָה, מִיָּד: ״וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים״:

פסוק ג

אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים. סַרְדְּיוֹט שֶׁהָיָה לָהֶם עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיבוּהוּ בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן:

יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים. שֶׁמָּרַדְנוּ בַּפְּלִשְׁתִּים, וְיִשָּׁמְרוּ מֵהֶם:

פסוק ד

וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל. נִבְאַשׁ רֵיחָם בַּפְּלִשְׁתִּים, לְשׁוֹן ׳שִׂנְאָה׳:

אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל. הוּא שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל (שמואל א י:ח) ״וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל״:

פסוק ה

קִדְמַת בֵּית אָוֶן. בְּמִזְרַח בֵּית אָוֶן:

פסוק ו

וּבַחֲוָחִים. מְקוֹם קְבוּצַת חוֹחִים, שפנ״י בלע״ז:

וּבַצְּרִחִים. פליישי״ץ בלע״ז:

וּבַבֹּרוֹת. גֻּמּוֹת:

פסוק ז

עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד. לִבְרֹחַ מִפְּנֵי פְּלִשְׁתִּים, שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים הָיוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה:

חָרְדוּ אַחֲרָיו. מִהֲרוּ לָלֶכֶת אַחֲרָיו:

פסוק ח

וַיּוֹחֶל. הִמְתִּין:

לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל. הֲרֵי זֶה מִקְרָא חָסֵר תֵּבָה אַחַת, ׳לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוּאֵל׳ אוֹ ׳לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר לִשְׁמוּאֵל׳, וְדוּגְמָא לוֹ (שמואל ב ד:ב): ״וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל״, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב ׳לְבֶן שָׁאוּל׳, אַף כָּאן ׳אֲשֶׁר לִשְׁמוּאֵל׳, שֶׁאָמַר לוֹ (שמואל א י:ח) ״שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ״:

פסוק ט

הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה. זָר מֻתָּר לְהַקְרִיב בַּבָּמָה:

פסוק יא

מֶה עָשִׂיתָ. הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ ״הִנְנִי יוֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה״, אֲנִי אַעֲלֶה אוֹתָהּ, וְלֹא אַתָּה:

לְמוֹעֵד הַיָּמִים. בִּתְחִלַּת הַיּוֹם:

פסוק יב

וָאֶתְאַפַּק. נִתְחַזַּקְתִּי עַל רְצוֹנִי, שֶׁהָיָה לִבִּי אוֹמֵר לְהַמְתִּין לְךָ, עַל כָּרְחִי הֶעֱמַדְתִּי אֶת לִבִּי וָאַעֲלֶה הָעֹלָה:

פסוק יג

כִּי עַתָּה. לִפְנֵי עֲשׂוֹתְךָ זֹאת:

הֵכִין ה׳ אֶת מַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם. שֶׁכְּשֶׁפּוֹסְקִין לוֹ גְּדֻלָּה לְאָדָם, פּוֹסְקִין לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו (מגילה יג ב):

פסוק יד

וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם. שֶׁכֵּן אָמַר מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה (דברים יז:כ): ״לְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים וְגוֹ׳״, הָא אִם סָר, לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים, וְאִם תֹּאמַר לֹא עַל מִצְוַת נָבִיא נֶאֱמַר, אֶלָּא עַל מִצְוַת הַתּוֹרָה, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר (שם): ״לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת״, וְאַחַר כָּךְ: ״לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה״, אֲפִלּוּ מִמִּצְוַת נָבִיא:

פסוק טו

הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ. כִּי הָעָם נָפוֹצוּ מֵעָלָיו, וְאֵלּוּ נִשְׁתַּיְּרוּ:

פסוק יח

גֵּי הַצְּבֹעִים. שֶׁמְּצוּיִין בּוֹ הַצְּבוֹעִים, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַצָּבוּעַ. וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אַפְעַיָּא״. וְכֵן פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל (בבא קמא טז א): צָבוּעַ זֶה אַפְעֶה, מִין שֶׁרֶץ רַע וּמַזִּיק:

פסוק יט

וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא. לֹא הָיָה מָצוּי בִּתְחִלַּת מַלְכוּת שָׁאוּל, כִּי הַפְּלִשְׁתִּים הַמּוֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל, הֶעֱבִירוּ כָּל חָרָשֵׁי בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל, פֶּן יַעֲשׂוּ כְּלֵי זַיִן לְהִלָּחֵם:

פסוק כ

וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים. וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְחָרָשֵׁי בַּרְזֶל לִלְטוֹשׁ אִתִּים וְקַרְדֻּמּוֹת וּמַחֲרֵשׁוֹת, הָיוּ זְקוּקִים לֵירֵד אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים:

מַחֲרַשְׁתּוֹ. שו״ק בלע״ז:

אֵתוֹ. קולטר״א בלע״ז:

קַרְדֻּמּוֹ. בשגו״ר בלע״ז:

מַחֲרַשְׁתּוֹ. פישוייר״א בלע״ז:

פסוק כא

וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשׁוֹת. וְהָיְתָה לָהֶם לְאוֹתָם שֶׁהָיָה לָהֶם טוֹרַח לָרֶדֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ, הָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לימ״א בלע״ז, שֶׁיֵּשׁ לָהּ הַפְצַר פִּיּוֹת, כְּלוֹמַר פִּיּוֹת וְחִדּוּדִים הַרְבֵּה, הָיְתָה לָהֶם לְחַדֵּד הַמַּחֲרֶשֶׁת וְהָאִתִּים:

וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן. מַזְלֵג עָשׂוּי כְּמִין עָתֵר, שֶׁקּוֹרִין פורקד״א, וְלוֹ שָׁלוֹשׁ שִׁנִּים:

וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן. לְחַדְּדוֹ בְּרֹאשׁוֹ לְנוֹעֲצוֹ וּלְהַצִּיבוֹ בְּתוֹךְ הַמַּרְדֵּעַ:

פסוק כב

וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל. עַל יְדֵי נֵס:

פסוק כג

מַצַּב פְּלִשְׁתִּים. דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי צָבָא לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מַצָּב וּמַשְׁחִית, הֵם הַפּוֹשְׁטִים וְרָצִים אַחַר הַשָּׁלָל אֶל הָעִיר, שֶׁקּוֹרִין צנבי״ל בלע״ז:

מַצַּב. הֵם נְצִיבִים לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִן הָעִיר מַשְׁחִיתִים בָּהֶם:

אֶל מַעֲבַר מִכְמָשׂ. הַפְּלִשְׁתִּים הָיוּ חוֹנִים בְּמִכְמָשׂ, וּמִכְמָשׂ בָּהָר, וְיִשְׂרָאֵל בְּעִיר שֶׁשְּׁמָהּ גֶּבַע וְגֶבַע הָיְתָה בְּרֹאשׁ הָהָר, וּשְׁנֵי הָרִים הָיוּ זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן. וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים נִגַּשׁ אֶל עֵבֶר מִכְמָשׂ שֶׁלְּצַד גֶּבַע, אֶל הַגַּיְא שֶׁבֵּינֵיהֶם:

תוכן העניינים

רש"י על שמואל א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה