רש"י על שמואל א· רש״י
פרק טז
פסוק א
בֵּית הַלַּחְמִי. בְּבֵית לֶחֶם, וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל דָּבָר שֶׁשְּׁמוֹ בִּשְׁתֵּי תֵיבוֹת, כְּמוֹ: בֵּית לֶחֶם, בֵּית שֶׁמֶשׁ, בֵּית אֵל, קִרְיַת אַרְבַּע, אִם בָּא לְהָטִיל בּוֹ הֵ״א, מֵטִיל בֵּין שְׁתֵּי הַתֵּיבוֹת, כְּגוֹן: קִרְיַת הָאַרְבַּע, בֵּית הָאֵלִי, בֵּית הַלַּחְמִי:
פסוק ד
וַיֶּחֶרְדוּ. מִהֲרוּ לָצֵאת לִקְרָאתוֹ:
פסוק ו
וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה׳ מְשִׁיחוֹ. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, אַךְ אֱמֶת הוּא זֶה:
פסוק ז
אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ. אֶל יוֹפִי תָּאֳרוֹ:
כִּי מְאַסְתִּיהוּ. לְפִי שֶׁכַּעְסָן הוּא, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז:כח): ״וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד״:
כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם. אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתָ לְעַצְמְךָ רוֹאֶה, שֶׁאָמַרְתָּ לְשָׁאוּל (שמואל א ט:יט): ״אָנֹכִי הָרוֹאֶה״, כָּאן אֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵינְךָ רוֹאֶה:
פסוק ט
וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה. הוּא שַׁמְעָא:
פסוק יא
שָׁאַר הַקָּטָן. נִשְׁאַר הַקָּטָן:
לֹא נָסֹב. לֹא נֵשֵׁב לֶאֱכוֹל, כָּל מוֹשַׁב סְעוּדָה קְרוּיָה הֲסִבָּה:
פסוק יג
וַתִּצְלַח רוּחַ ה׳. רוּחַ גְּבוּרָה:
פסוק טז
עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ. הִנֵּה עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ מִצְוֹתֶיךָ:
פסוק יח
אֶחָד מֵהַנְּעָרִים. מְיֻחָד שֶׁבָּהֶם, דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי:
יוֹדֵעַ נַגֵּן. כָּל עַצְמוֹ נִתְכַּוֵּן לְהַכְנִיס עַיִן רָעָה שֶׁל שָׁאוּל בְּדָוִד, שֶׁיִּתְקַנֵּא בּוֹ: