רש"י על שמואל א· רש״י
פרק טו · פסוק לג
כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ. לְהוֹשִׁיבָם אַלְמָנוֹת מִבַּעֲלֵיהֶם, שֶׁהֱיִיתֶם חוֹתְכִים זַנְבֵי בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיְשַׁסֵּף. חִתְּכוֹ לְאַרְבַּע, וְאֵין לַתֵּיבָה זוֹ דִּמְיוֹן. וְתַרְגּוּם וַיְשַׁסֵּף, ״וּפָשַׁח״. וּבַגְּמָרָא שֶׁלָּנוּ יֵשׁ הֲוָה מְפַשַּׁח וְיָהִיב לָן אֲלוּתָא, כְּלוֹמַר בּוֹקֵעַ: