רש"י על שמואל א· רש״י
פרק טו · פסוק כז
וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ. לְפִי פְּשׁוּטוֹ מַשְׁמָעוֹ, שֶׁכְּשֶׁפָּנָה שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת מֵאַחֲרֵי שָׁאוּל, אָחַז שָׁאוּל בְּכָנָף שֶׁל שְׁמוּאֵל, לְפִי שֶׁהָיָה שָׁאוּל מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיָּשׁוּב עַד שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה בַּגִּלְגָּל שֶׁהָיָה שָׁם אֹהֶל מוֹעֵד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (שוחר טוב) חוֹלְקִים אֲמוֹרָאִים, יֵשׁ אוֹמְרִים: מְעִילוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל קָרַע שָׁאוּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מְעִילוֹ שֶׁל שָׁאוּל קָרַע שְׁמוּאֵל, וּמָסַר לוֹ סִימָן זֶה, מִי שֶׁיִּכְרוֹת כְּנַף מְעִילוֹ, הוּא יִמְלוֹךְ תַּחְתָּיו, וְהוּא שֶׁאָמַר לוֹ שָׁאוּל לְדָוִד בַּיּוֹם שֶׁכָּרַת אֶת הַמְּעִיל (שמואל א כד:כ): ״יָדַעְתִּי כִּי מָלוֹךְ תִּמְלוֹךְ״: