רש"י על שמואל א· רש״י
פרק טו · פסוק ו
אֶל הַקֵּינִי. בְּנֵי יִתְרוֹ, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בְּמִדְבַּר יְהוּדָה בְּנֶגֶב עֲרָד, שֶׁהָלְכוּ אֵצֶל יַעְבֵּץ לִלְמוֹד תּוֹרָה, וַעֲרָד הוּא עֲמָלֵק, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, עֲמָלֵק הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא:א): ״יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב״, וַ״עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב״ (במדבר יג:כט):
עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ עָשָׂה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: