רש"י על שמואל א· רש״י
פרק ב · פסוק ה
שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם. וְלֹא צְרִיכִים לִהְיוֹת נִשְׂכָּרִים לְשׁוּם מְלָאכָה, מַרְעִיבָם, וְנִשְׂכָּרוּ בַּלֶּחֶם פַּרְנָסָתָם:
וּרְעֵבִים. שֶׁהָיוּ טוֹרְחִים וִיגֵעִים עַל מְזוֹנוֹת:
חָדֵלוּ. מִטָּרְחָם:
עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים וְגוֹ׳. וּבְעוֹד שֶׁהָעֲקָרָה יוֹלֶדֶת שִׁבְעָה בָנִים, רַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה וְקוֹבֶרֶת בָּנֶיהָ. חַנָּה יָלְדָה שִׁבְעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב:כא) ״כִּי פָקַד ה׳ אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת״, וּכְשֶׁחַנָּה יוֹלֶדֶת אֶחָד, פְּנִינָה קוֹבֶרֶת שְׁנַיִם, וַעֲשָׂרָה בָנִים הָיוּ לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א:ח): ״הֲלֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים״, שֶׁל פְּנִינָה, כְּשֶׁיָּלְדָה חַנָּה אַרְבָּעָה, קָבְרָה פְּנִינָה שְׁמוֹנָה, וּכְשֶׁנִּתְעַבְּרָה וְיָלְדָה וָלָד חֲמִישִׁי, נִשְׁתַּטְּחָה פְּנִינָה לְרַגְלֶיהָ וּבִקְּשָׁה רַחֲמִים וְחָיוּ וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ, אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שִׁבְעָה, בְּגִימַטְרִיָּא כְּמִנְיַן שְׁמוּאֵל: