רש"י על שמואל א· רש״י
פרק א · פסוק טז
אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ. כְּלַפֵּי שֶׁאָמְרָה לוֹ דָּבָר קָשֶׁה, חָזְרָה וּפִיְּסָתוֹ, שֶׁלֹּא יִתְּנֶנָּה הֶפְקֵר וּבִזָּיוֹן לִפְנֵי צָרָתָהּ בַּת בְּלִיַּעַל:
כִּי מֵרֹב שִׂיחִי. דִּבַּרְתִּי לְפָנֶיךָ קוֹשִׁי:
שִׂיחִי. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲנִינוּת לֵב. דָּבָר אַחֵר: מֵרֹב שִׂיחִי; ״כְּתַרְגּוּמוֹ: ״אֲרֵי מִסְגֵי אַקְנָיוּתִי וְאַרְגָּזְוָתִי אוֹרֵיכִית בִּצְלוֹ עַד כְּעַן:
וְכַעְסִי. שֶׁצָּרָתִי מַכְעֶסֶת אוֹתִי:
אַל תִּתֵּן. לְשׁוֹן מְסִירָה, כְּמוֹ: ״אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי״ (תהלים כז:יב):