רש"י על שמואל א· רש״י
פרק א · פסוק ט
אָכְלָה בְשִׁלֹה. לֹא מַפִּיק ה״א, וְהָאַלֶ״ף חֲטַף קָמַ״ץ, וְהוּא כְּמוֹ: אַחֲרֵי אָכֹל בְּשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה. וְהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל בֵּין לְזָכָר בֵּין לִנְקֵבָה, אַחֲרֵי אָכְלָה, לְשׁוֹן פָּעוּל, כְּמוֹ לְאָכְלָה, לְשׁוֹן לִפְעוֹל:
וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא. אוֹתוֹ הַיּוֹם יָשַׁב עַל כִּסֵּא גָּדוֹל, שֶׁנִּתְמַנָּה שׁוֹפֵט (ובילקוט שמעוני: כֹּהֵן גָּדוֹל) עַל יִשְׂרָאֵל:
עַל מְזוּזַת. כְּמוֹ: אֵצֶל מְזוּזַת: