רש"י על שמואל א· רש״י
פרק א · פסוק א
וַיְהִי אִישׁ אֶחָד. ״הַכֹּל לְפִי הַסֵּדֶר, מֹשֶׁה מָסַר אֶת הַתּוֹרָה לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וְשׁוֹפֵט מָסַר לְשׁוֹפֵט, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעֵלִי, וּמִמֶּנּוּ לִשְׁמוּאֵל, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (אבות א א): ״וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים:
מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים. שְׁתֵּי רָמוֹת הָיוּ, שֶׁצּוֹפוֹת וְרוֹאוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: צוֹפִים, ״מִתַּלְמִידֵי נְבִיאַיָא״:
אֶלְקָנָה. לֵוִי הָיָה, מִבְּנֵי אֲבִיאָסָף בֶּן קֹרַח, כֵּן נִתְיַחֵס בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א ה:ח):
אֶפְרָתִי. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם״ (בְּהַר אֶפְרַיִם). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז): אֶפְרָתִי. בֶּן פַּלְטִין אַבְגִינוֹס, אָדָם חָשׁוּב, כְּמוֹ (בבא מציעא קיט.): אַפִּרְיוֹן נִמְטְיֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, לְשׁוֹן חֵן: