רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ו · פסוק ו
שִׁנַּיִךְ. קְצִינִים וְגִבּוֹרִים שֶׁבֵּיךְ כֻּלָּם לְטוֹבָה:
כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים. הָרָחֵל הַזֹּאת כֻּלָּהּ קְדוֹשָׁה: צַמְרָהּ לִתְכֵלֶת, בְּשָׂרָהּ לְקָרְבָּן, קַרְנֶיהָ לְשׁוֹפָרוֹת, שׁוֹקֶיהָ לַחֲלִילִין, מֵעֶיהָ לְכִנּוֹרוֹת, עוֹרָהּ לְתף, אֲבָל הָרְשָׁעִים נִמְשְׁלוּ לִכְלָבִים שֶׁאֵין מֵהֶם לִקְדֻשָּׁה כְּלוּם: