רש"י על שיר השירים· רש״י
פרק ה · פסוק י
דּוֹדִי צַח. לָבָן, כְּמוֹ "צַחוּ מֵחָלָב":
וְאָדוֹם. אֲפָרֵשׁ תְּחִלָּה כָל הָעִנְיָן לְפִי פְשׁוּטוֹ, בְּקִילוּס נוֹי בָּחוּר כְּשֶׁהוּא לָבָן וּפָנָיו אַדְמוֹנִיּוֹת:
דָּגוּל מֵרְבָבָה. נִדְגָּל בַּחֲיָלוֹת הַרְבֵּה, רַבִּים חֲיָלוֹתָיו. רְבָבוֹת הַרְבֵּה קְרוּיִין רְבָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָׂדֶה נְתַתִּיךְ":