אור ברסלב
רש"י על שיר השירים פרק ב › פסוק יז

רש"י על שיר השירים· רש״י

פרק ב · פסוק יז

פסוק טז

עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. מוּסָב לַמִּקְרָא שֶׁל מַעְלָה הֵימֶנּוּ: "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ", עַד זְמָן שֶׁגָּרַם הֶעָוֹן וּשְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ כְּחֹם הַיּוֹם וְגָבַר הַשָּׁרָב:

וְנָסוּ הַצְּלָלִים. חָטָאנוּ בָעֵגֶל, חָטָאנוּ בַמְרַגְּלִים. "וְנָסוּ הַצְּלָלִים", זְכֻיּוֹת הַמְגִנּוֹת עָלֵינוּ, פָּרַקְתִּי עֻלּוֹ:

סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי. גָּרַמְתִּי לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵעָלַי עַל הָרִים הַמֻּפְלָגִים מִמֶּנִּי:

בָתֶר. לְשׁוֹן חֲלֻקָּה וְהַפְלָגָה:

תוכן העניינים

רש"י על שיר השירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה