רש"י על שופטים· רש״י
פרק ד · פסוק ה
תַּחַת תֹּמֶר. תְּמָרִים הָיוּ לָהּ בִּירִיחוֹ:
בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם. לְפִי תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁאֵין מִקְרָא זֶה כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאֵין אֵלּוּ סִימָנֵי מְקוֹם יְשִׁיבָתָהּ, אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁאִשָּׁה עֲשִׁירָה הָיְתָה וּמִן הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ הָיְתָה פַּרְנָסָתָהּ, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּעִירָהּ, עֲטָרוֹת שְׁמָהּ:
תַּחַת תֹּמֶר. תְּמָרִים הָיוּ לָהּ בִּירִיחוֹ, וּכְרָמִים בָּרָמָה, וְזֵיתִים בְּבִקְעַת בֵּית אֵל, שֶׁהוּא מְקוֹם שָׁמֵן, וְעָפָר חִוָּר בְּהַר אֶפְרַיִם, (תרגום:) ׳בְּטוּר מַלְכָּא׳, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁמּוֹכְרִין אוֹתָהּ לְיוֹצְרֵי חֶרֶשׂ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: ׳עָפָר חִוָּר׳, שְׂדֵה זֶרַע, כְּמוֹ (משנה שביעית ב:א): שְׂדֵה הַלָּבָן: