רש"י על שופטים· רש״י
פרק ג · פסוק כב
הַנִּצָּב. הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין הול״ט בְּלַעַ״ז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ:
הַלַּהַב. הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין ברונ״ט בְּלַעַ״ז, וּבְלַעַ״ז למ״א:
וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב. שֻׁמָּנוֹ, שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב:
וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ, עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן, וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה, בִּשְׁפִיכָה. שָׁפַךְ, ׳שְׁדָא׳ כְּתַרְגּוּמוֹ: