רש"י על רות· רש״י
פרק ד · פסוק ז
עַל הַגְּאוּלָּה. זוּ מְכִירָה:
תְּמוּרָה. זוּ חֲלִיפִין:
שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ. זֶהוּ קִנְיָן. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ קוֹנִין בְּסוּדָר בִּמְקוֹם נַעַל. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נֶחְלְקוּ בַדָּבָר, מִי נָתַן לְמִי. יֵשׁ אוֹמְרִים קוֹנִין בְּכֶלְיוֹ שֶׁל קוֹנֶה וּבֹעַז נָתַן לַגּוֹאֵל, וְיֵשׁ אוֹמְרִים קוֹנִין בְּכֶלְיוֹ שֶׁל מַקְנֶה וְגוֹאֵל נָתַן לְבֹעַז:
וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל. מִשְׁפַּט הָעֵדוּת: