רש"י על קהלת· רש״י
פרק יב · פסוק ט
וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם. וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִכְתַּב בְּסֵפֶר זֶה. הָיָה קֹהֶלֶת חָכָם:
וְאִזֵּן. עָשָׂה אָזְנַיִם לַתּוֹרָה, כְּקֻפָּה זוּ שֶׁאֵין לָהּ אָזְנַיִם לֶאֱחוֹז בָּהּ, וּבָא וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, שֶׁתִּקֵּן עֵירוּבִין לִסְיָג שְׁמִירַת שַׁבָּת, וּנְטִילַת יָדַיִם סְיָג לְטָהָרָה, וְגָזַר עַל הַשְּׁנִיּוֹת סְיָג לָעֲרָיוֹת: