רש"י על קהלת· רש״י
פרק י · פסוק יד
וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְּבָרִים. שֶׁהָיָה מִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן:
לֹא יֵדַע הָאָדָם מַה שֶׁיִּהְיֶה. לוֹ לְאַחַר זְמַן. שֶׁהֲרֵי הָלַךְ לִיטֹּל שְׂכָרוֹ בְמִדְיָן, וְלֹא יָדַע שֶׁיִּפּוֹל בֶּחָרֶב.
וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ: הַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים. גּוֹזֵר וְאוֹמֵר: "מָחָר אֶעֱשֶׂה כֵן לִפְלוֹנִי", וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה מָחָר:
וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו, מִי יַגִּיד לוֹ. כְּלוֹמַר: לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה לְאַחַר זְמַן, אֶלָּא אַף הַהֹוֶה עַכְשָׁיו מֵאַחֲרָיו, שֶׁלֹּא כְנֶגֶד עֵינָיו אֶלָּא מֵאֲחוֹרֵי עָרְפּוֹ מֵרָחוֹק, צָרִיךְ הוּא שֶׁיְּהֵא מִי יַגִּיד לוֹ: