רש"י על קהלת· רש״י
פרק י · פסוק ו
נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים. זוּ הִיא הָרָעָה שֶׁהִיא כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, שֶׁנִּתַּן הַשְּׁטוּת וְהָרֶשַׁע בִּמְרוֹמֵי גֹבַהּ, שֶׁהִגְבִּיהַּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶת הַכְּסִילִים וְאֶת הָרְשָׁעִים, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהֵם עֲתִידִים לִפְשֹׁט יָד בְּהֵיכָלוֹ וְלָשׂוּם אוֹתוֹתָם אוֹתוֹת:
וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ. יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַכְשָׁיו בְּיָמַי, עֲתִידִים לֵישֵׁב בַּשֵּׁפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר, "יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ":