רש"י על קהלת· רש״י
פרק ב
פסוק א
אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי. הוֹאִיל וְכֵן הוּא, אֶחְדַל לִי מִן הַחָכְמָה, וְאֶעֱסֹק בְּמִשְׁתֶּה תָמִיד:
אַנַסְּכָה. לְשׁוֹן מֶסֶךְ יַיִן לִשְׁתּוֹת, כְּמוֹ, "מָסְכָה יֵינָהּ". עֵרוּב יַיִן בְּמַיִם לְתַקְּנוֹ אוֹ עֵרוּב בְּשָׂמִים בְּיַיִן לְקוֹנְדִיטוֹן:
וּרְאֵה בְטוֹב. כְּמוֹ "וּרְאוֹת בְּטוֹב":
וְהִנֵּה גַם־הוּא הָבֶל. שֶׁהֲרֵי רָאִיתִי בִנְבוּאָה שֶׁהַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים מִתּוֹךְ שְׂחוֹק. בֵּלְשַׁצַּר מֵת מִתּוֹךְ מִשְׁתֶּה, אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל נִשְׁטְפוּ מִתּוֹךְ רֹב טוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם:
פסוק ב
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל. מְעֹרֶבֶת בִּבְכִי וַאֲנָחָה:
וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹה. טוֹבָה עֹשָׂה? הֲרֵי סוֹפָהּ תּוּגָה:
פסוק ג
תַּרְתִּי בְלִבִּי. חָזַרְתִּי לָתוּר בְּלִבִּי לְהַחֲזִיק בְּכֻלָּן, בְּמִשְׁתֶּה, בְּחָכְמָה, וּבְסִכְלוּת, וְלִמְשֹׁךְ וּלְעַדֵּן בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶת־בְּשָׂרִי. כָּל־סְעֻדַּת עֹנֶג קְרוּיָה עַל שֵׁם הַיָּיִן:
וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה. אַף אִם בְּשָׂרִי נִמְשָׁךְ בַּיַּיִן, לִבִּי מִתְגַּלְגַּל בַּחָכְמָה, לְהַחֲזִיק בַּתּוֹרָה:
וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת. בִּדְבָרִים הַדּוֹמִים לִי לְסִכְלוּת, שֶׁאָמַרְתִּי עֲלֵיהֶם, "לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל", וּכְגוֹן לְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה". וְגַם עַל שָׁאוּל שֶׁנִּדְמָה בְעֵינָיו סִכְלוּת לַהֲרוֹג מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, וְהִיא מִצְוַת הַמָּקוֹם, וְקוֹרֵא אוֹתָהּ סִכְלוּת:
פסוק ד
הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי. בִּימֵי גְדֻלָּתִי:
פסוק ה
עֵץ כָּל־פֶּרִי. שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה מַכִּיר בְּחָכְמָתוֹ אֶת־גִּידֵי הָאָרֶץ, אֵיזֶה גִיד הוֹלֵךְ אֶל כּוּשׁ וְנָטַע בּוֹ פִּלְפֻּלִין, אֵיזֶה הוֹלֵךְ לְאֶרֶץ חֲרוּבִין וְנָטַע בּוֹ חֲרוּבִין, שֶׁכָּל־גִּידֵי הָאֲרָצוֹת בָּאִים לְצִיּוֹן, שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "מִצִּיּוֹן מִכְלַל־יֹפִי". לְכַךְ נֶאֱמַר: "עֵץ כָּל־פֶּרִי", בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא:
פסוק ו
בְּרֵכוֹת מָיִם. כְּמִין בִּיבָרִים שֶׁל דָּגִים שֶׁחוֹפְרִין בְּקַרְקַע:
פסוק ח
וּסְגֻלַּת מְלָכִים. גִּנְזֵי מְלָכִים, זָהָב וְכֶסֶף וְאֶבֶן יְקָרָה שֶׁהַמְּלָכִים מְסַגְּלִים בְּגִנְזֵיהֶם:
וְהַמְּדִינוֹת. סְגֻלַּת כָּל־סוֹחֲרִים:
שָׁרִים וְשָׁרוֹת. מִינֵי כְלֵי זֶמֶר:
שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת. מַרְכְּבוֹת נוֹי, עֶגְלוֹת צָב, וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא יֵשׁ: שִׁדָּה, תֵּיבָה וּמִגְדָּל:
פסוק ט
אַף חָכְמָתִי. גַּם חָכְמָתִי לֹא הִנַּחְתִּי בִשְׁבִיל כָּל־הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, וְעָמְדָה לִי וְלֹא שְׁכַחְתִּיהָ. דָּבָר אַחֵר: עָמְדָה לִי לְעֶזְרָה מִכָּל־אֵלֶּה:
פסוק י
לֹא אָצַלְתִּי. לֹא רִחַקְתִּי לְהַבְדִּיל מֵהֶם, וְכֵן, "וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ. . . "וַיִּתֵּן עַל . . . הַזְּקֵנִים", כִּמְנוֹרָה שֶׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנָּה נֵרוֹת הַרְבֵּה וְאֵין אוֹרָהּ חָסֵר כְּלוּם:
וְזֶה־הָיָה חֶלְקִי. וְאַחֲרֵי עֲשׂוֹתִי כָל־אֵלֶּה, אֵין לִי מִכֻּלָּם אֶלָּא זֶה. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר מַקְלוֹ, וְחַד אָמַר קִידוֹ. מַקֵּידָה שֶׁל חֶרֶס שֶׁשּׁוֹתִין בָּה, וְיֵשׁ פּוֹתְרִים בְּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כָּל־הָעִנְיָן בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְתַלְמִידִים וּבְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת:
יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. עַמֵּי הָאָרֶץ לִמְלֶאכֶת שָׂדוֹת וּכְרָמִים:
פסוק יא
וּפָנִיתִי. עַתָּה בְּכָל־מַעֲשַׂי, וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין יִתְרוֹן בָּהֶם, כִּי מִכֻּלָּם אֲנִי חָסֵר:
פסוק יב
וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה. פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל־עֲסָקַי לְהִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, עֹנֶשׁ עֲבֵרוֹת:
כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ. לְהִתְחַנֵּן לוֹ עַל גְּזֵרָה שֶׁגָּזְרוּ עָלָיו וּכְבָר עֲשָׂאוּהוּ לְמַעֲשֵׂה הַגְּזֵרָה לְגָזְרָה, טוֹב לוֹ לְהִתְבּוֹנֵן תְּחִלָּה בְמַעֲשָׂיו וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ:
פסוק יג
מִן־הַסִּכְלוּת. הוּא הָרֶשַׁע:
פסוק יד
הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ. בִּתְחִלַּת הַדָּבָר, מִסְתַּכֵּל מַה־יְהֵא בְסוֹפָהּ:
וְיָדַעְתִּי גַם־אָנִי. גַּם אֲנִי, אֲשֶׁר מְשַׁבֵּחַ אֶת־הֶחָכָם מִן הַכְּסִיל, יוֹדֵעַ שֶׁשְּׁנֵיהֶם יָמוּתוּ:
פסוק טו
וְאָמַרְתִּי . . . בְּלִבִּי וְגוֹ'. כְּלוֹמַר: לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵתִים, שֶׁמָּא אֲהַרְהֵר בְּלִבִּי מֵעַתָּה, כְּמִקְרֵה הָרָשָׁע גַּם אֲנִי יִקְרֵנֵי, וְלָמָּה אֶהְיֶה צַדִּיק אָז יוֹתֵר?:
וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי. שֶׁאִם אֲהַרְהֵר כֵּן, הֶבֶל הוּא, כִּי אֵין זִכְרוֹן הֶחָכָם וְהַכְּסִיל שָׁוִין; אַחֲרֵי מוֹתָן לֹא יִזָּכְרוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד, שֶׁזֶּה זִכְרוֹנוֹ לְטוֹבָה, וְזֶה זִכְרוֹנוֹ לְרָעָה:
פסוק טז
בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח. בִּשְׁבִיל אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אֶת־הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר הָיוּ כְבָר וְהִצְלִיחוּ מְאֹד, וּבַיָּמִים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם נִשְׁכְּחָה כָל־גְּבוּרָתָם וְהַצְלָחָתָם:
וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל. אֲנִי רוֹאֶה הַצַּדִּיקִים מַצְלִיחִים בְּמִיתָתָם וּמוֹעִילִים לִבְנֵיהֶם, כְּגוֹן, "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְגוֹ'"; "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ":
פסוק יז
וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים. שֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא עַל דּוֹרוֹ שֶׁל רְחַבְעָם שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים:
פסוק יט
גַּם־זֶה הָבֶל. גַּם זֶה אֶחָד מִן הַהֲבָלִים שֶׁנִּבְרְאוּ בָעוֹלָם, שֶׁהֶחָכָם יָגֵעַ וְהַכְּסִיל יוֹרְשׁוֹ:
פסוק כ
וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ. שֶׁלֹּא לִיגַע וְלַעֲמֹל:
פסוק כא
כִּי־יֵשׁ אָדָם. מַשְׁמָעוֹ כִפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה בְתַנְחוּמָא מְכַנֵּהוּ כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וְעַל־דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם":
שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה. שֶׁנֶּאֱמַר, "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ . . . בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ", וְלַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא עָמְלוּ בוֹ נָתַן חֵלֶק בּוֹ:
גַּם־זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה. וְהֵם נַעֲשׂוּ דוֹר שֶׁל הֶבֶל, וְרַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ בְּדוֹר הַמַּבּוּל:
פסוק כב
כִּי מֶה־הֹוֶה וְגוֹ'. כִּי מַה מּוֹתָר הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ וְשִׁבְרוֹן לִבּוֹ בְעָמָל וּדְאָגָה שֶׁהוּא עָמֵל וּמֵנִיחַ לַאֲחֵרִים:
פסוק כג
עִנְיָנוֹ. מִנְהָגוֹ:
גַּם־זֶה. אֶחָד מִן הַהֲבָלִים הַנּוֹהֲגִים בָּעוֹלָם:
פסוק כד
אֵין טוֹב בָּאָדָם. בִּתְמִיהַּ, שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיַרְאֶה אֶת־נַפְשׁוֹ טוֹב, כְּלוֹמַר, יִתֵּן לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עִם הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, וְכֵן נֶאֱמַר לִיהוֹיָקִים, "אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ:
פסוק כה
כִּי מִי יֹאכַל וְגוֹ'. לָמָּה לֹא אֶשְׂמַח בְּחֶלְקִי, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה? מִי רָאוּי לֶאֱכֹל אֶת־יְגִיעִי, וּמִי יְמַהֵר לְבָלְעָהּ מִבַּלְעָדָי?:
חוּץ מִמֶּנִּי. מִבַּלְעָדָי. זוּ מִדַּת הָרְשָׁעִים הִיא, שֶׁאוֹסְפִים לְצֹרֶךְ הָאֲחֵרִים:
פסוק כו
כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו. לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, "כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא":
נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. לֵב לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּכְסוּת נְקִיָּה:
וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן. מִנְהָג וּדְאָגָה לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס וְלָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת־מָרְדְּכַי עַל־בֵּית הָמָן":
גַּם־זֶה. אֶחָד מִן הַהֲבָלִים שֶׁנִּתְּנוּ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהֵם עֲמֵלִים וְאַחֵר נוֹטֵל: