רש"י על קהלת· רש״י
פרק א · פסוק ז
כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנוּ מָלֵא. לְפִי שֶׁאֵינָן נִשְׁאָרִים בְּתוֹכוֹ, כִּי יַם אוֹקְיָנוֹס הוּא גָבוֹהַּ מִכָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "הַקּוֹרֵא לְמֵי־הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם וְגוֹ'". וּמֵהֵיכָן אָדָם שׁוֹפֵךְ? מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. וְהַנְּחָלִים הוֹלְכִים בִּמְחִלּוֹת תַּחַת הֶהָרִים מֵאוֹקְיָנוֹס, וְחוֹזְרִים וְנוֹבְעִים. וְזֶהוּ: "אֶל־מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים". אַף הָרָשָׁע, כָּל־עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ: