רש"י על צפניה· רש״י
פרק ג
פסוק א
הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה. עַד עַכְשָׁיו דִּבֵּר בְּנִינְוֵה, וְעַכְשָׁיו חוֹזֵר עַל יְרוּשָׁלַיִם: הוֹי, שֶׁתְּהֵא לְבַז וּלְסְחִי כְּרֹאִי, וּתְהֵא מְגֹאֶלֶת בִּצְחַן עֲוֹנָהּ. מֹרְאָה – כְּמוֹ ״מֻרְאָתוֹ״ (ויקרא א:טז), ״וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי״ (נחום ג:ו).
הָעִיר הַיּוֹנָה. כְּיוֹנָה פּוֹתָה אֵין לֵב.
פסוק ג
זְאֵבֵי עֶרֶב. הַמְּמַהֲרִים לֶאֱכֹל טַרְפָּם בַּלַּיְלָה.
לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר. לֹא הִשְׁאִירוּ אַף הָעֲצָמוֹת לִגְרֹם לַבֹּקֶר.
פסוק ד
חָמְסוּ תּוֹרָה. לֹא הוֹרוּ אוֹתָהּ לְשׁוֹאֲלֵיהֶם.
פסוק ה
ה׳ צַדִּיק. הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בְּקִרְבָּם, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, כִּי צַדִּיק הוּא וְאֵין עַוְלָה לְפָנָיו.
מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר. נוֹתֵן לָאוֹר, דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.
וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת. וְכָל זֶה לֹא נָתְנוּ שׁוֹפְטֵי עָוֶל שֶׁבְּתוֹכָהּ אֶל לִבָּם לְהִתְבַּיֵּשׁ מִן הַצַּדִּיק הַשּׁוֹכֵן בֵּינֵיהֶם.
פסוק ו
הִכְרַתִּי גוֹיִם. הֵבֵאתִי פֻּרְעָנוּת עַל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כְּדֵי שֶׁתִּרְאוּ וְתִירָאוּ, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּם וְהוֹלֵךְ: ״אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי״.
פסוק ז
וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ. וְלֹא יֶחֶרְבוּן מְדוֹרֶיהָ.
כָּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ. וְלֹא יִכָּרֵת מִמֶּנּוּ כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר צִוִּיתִי לְהָבִיא עָלֶיהָ.
פסוק ח
קוּמִי לְעַד. שֶׁאָקוּם לְהִתְוַעֵד עֲלֵיכֶם.
פסוק י
מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ. יוֹבִילוּן לִי מִנְחָה.
עֲתָרַי. אֶת הַמִּתְפַּלְּלִין אֵלַי.
בַּת פּוּצַי. כְּנֵסִיּוֹת נְפוּצוֹתַי אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתִי.
פסוק יא
לֹא תֵבוֹשִׁי מִכָּל עֲלִילוֹתַיִךְ. כִּי כְּבָר לָקִית וְנִרְצָה עֲוֹנֵךְ.
פסוק יב
עַם עָנִי וָדָל. עַם עַנְוְתָן וּמְקַבֵּל עֻלְבָּן.
פסוק טו
מִשְׁפָּטַיִךְ. יִסּוּרֶיךְ, יושטיצ״א בְּלַעַ״ז.
פסוק יז
גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ. גִּבּוֹר הוּא אֲשֶׁר יוֹשִׁיעַ מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ. יְכַסֶּה עַל פְּשָׁעֶיךָ בְּאַהֲבָתוֹ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״יִכְבּוֹשׁ עַל חוֹבֵךְ בְּרַחֲמָתֵיהּ״.
פסוק יח
נוּגֵי מִמּוֹעֵד. אָסַפְתִּי אֶת הַמּוּצָאִים מִמּוֹעֲדֵי, שֶׁלֹּא הָיוּ מְשַׁמְּרִים שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.
אָסַפְתִּי. כִּלִּיתִי.
מִמֵּךְ הָיוּ. מֵעַמֵּךְ הָיוּ.
מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה. עַל אוֹתָהּ אַשְׁמָה הָיָה לָךְ מַשְׂאֵת חֶרְפָּה.
נוּגֵי. לְשׁוֹן ׳הוֹצָאָה׳, כְּמוֹ ״הָגוֹ סִיגִים״ (משלי כה:ד), ״כַּאֲשֶׁר הוּגָה מִן הַמְּסִלָּה״ (שמואל ב כ:יג). וְאֵין שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה אֶלָּא הַגִּימֶ״ל לְבַדָּהּ.
פסוק יט
הִנְנִי עֹשֶׂה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״הָא אֲנָא עָבֵיד גְּמִירָא״. וְיֵשׁ לְפוֹתְרוֹ לְשׁוֹן ׳עִ׳שּׂוּי׳, כְּמוֹ ״וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים״ (מלאכי ג:כא).
בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם. בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם לְבָשְׁתָּם, שָׁם אֶתְּנֵם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה.
סוף הספר