רש"י על צפניה· רש״י
פרק ב · פסוק ח
אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי. כְּשֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה לְצַד אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְהָיוּ עוֹבְרִין דֶּרֶךְ עַמּוֹן וּמוֹאָב, וְרוֹאִים יִשְׂרָאֵל בּוֹכִים וְגוֹנְחִים וְצוֹעֲקִין, הָיוּ מוֹנִין אוֹתָן וְאוֹמְרִים: מַה לָּכֶם לִהְיוֹת סְגוּפִים? מַה תִּבְכּוּ? הֲלֹא לְבֵית אֲבִיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים – ״בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם״ (יהושע כד:ב).
וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם. וַיִּתְגָּאוּ עַל גְּבוּלָם.