רש"י על עמוס· רש״י
פרק ט · פסוק ט
כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה. לְהַגְלוֹתָם וּלְהָנִיעָם בְּכָל הַגּוֹיִם הֲנָעָה רַבָּה וִיתֵרָה:
כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ מַה שֶּׁכּוֹבְרִין בַּכְּבָרָה לְאַחַר שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ סוּבִּין הַדַּקִּין וְנוֹתְרוּ הַגַּסִּין שֶׁאֵין יְכוֹלִין לָצֵאת, וְאָז הַמְנַעֲנֵעַ מְנַעֲנֵעַ בְּכָל כֹּחוֹ:
יִנּוֹעַ. עַל יְדֵי אַחֵר וְלֹא יִתָּכֵן לִקְרוֹת יָנוּעַ שֶׁהוּא דָּבָר הַנָּע מֵאֵלָיו: