רש"י על עמוס· רש״י
פרק ז
פסוק א
כֹּה הִרְאַנִי. פּוּרְעָנוּת שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהָבִיא גּוֹבַאי:
בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלֶּקֶשׁ. לְשׁוֹן מַלְקוֹשׁ שֶׁהַתְּבוּאָה עוֹלָה בְּקָנֶה שֶׁלָּהּ:
וְהִנֵּה לֶקֶשׁ. הָיָה צוֹמֵחַ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ אַחַר שֶׁגָּזְזוּ תְּבוּאַת הַמֶּלֶךְ עַד שֶׁלֹּא עָלְתָה בְּקָנֶה הָיוּ גּוֹזְזִין אוֹתָהּ שַׁחַת לְהַאֲכִיל לַבְּהֵמוֹת. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: דְּאִתְגְּזִיזַת שִׁיחֲתָא דְמַלְכָּא, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הִיא: קוֹצֵר לְשַׁחַת וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה:
פסוק ב
וְהָיָה אִם כִּלָּה. כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לֶאֱכוֹל:
אֶת עֵשֶׂב הָאָרֶץ. בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה:
וָאֹמַר אֲדֹנָי ה׳ סְלַח נָא. וְאַל תַּשְׁחֵת הָאָרֶץ:
מִי יָקוּם יַעֲקֹב. מַאן יְקוּם וְיִבְעֵי עַל חֲטָאֵיהוֹן:
כִּי קָטֹן. אֲרֵי מְטַלְטְלִין:
פסוק ג
נִחַם ה׳ עַל זֹאת. נִתְרַצָּה בִּתְפִלָּתוֹ וְנֶעְתַּר לִי:
פסוק ד
הִרְאַנִי. עוֹד פּוּרְעָנוּת לְהָבִיא עֲלֵיכֶם:
וְהִנֵּה קֹרֵא. אֶת פַּמַלְיָא שֶׁלּוֹ לָרִיב אִתְּכֶם בְּפוּרְעָנוּת דְּלֵיקַת אֵשׁ:
הַחֵלֶק. חֶלְקַת הַשָּׂדֶה:
פסוק ז
עַל חוֹמַת אֲנָךְ. עַל שׁוּרָא דְדִינָא, וְכֵן פָּתַר דּוֹנַשׁ, אֲנָךְ לְשׁוֹן עֲרָבִי חוּט קַו הַמִּשְׁקוֹלֶת הָעוֹפֶרֶת אֲשֶׁר בָּהּ יַבִּיט בּוֹנֵה הַחוֹמָה לְיַשֵּׁר הַדִּימוֹס, אַף כָּאן הוּא לְשׁוֹן קַו מִשְׁקוֹלֶת מִשְׁפָּט:
פסוק ח
הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ. הִנְנִי שׁוֹפֵט אוֹתָם בְּקַו שׁוּרַת הַדִּין:
עֲבוֹר לוֹ. לְהַמְתִּין לָהֶם עַל פִּשְׁעֵיהֶם:
פסוק ט
וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל. הוּא בֵּית אֵל שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא״:
עַל בֵּית יָרָבְעָם. בֶּן יוֹאָשׁ:
פסוק י
כֹּהֵן בֵּית אֵל. כּוֹמֶר לְעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ:
פסוק יא
בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם. וְהוּא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא ״וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם״, וְהוּא בְּנוֹ זְכַרְיָה שֶׁהֲרָגוֹ שַׁלּוּם בֶּן יָבֵשׁ (מלכים ב טו:י):
פסוק יב
חוֹזֶה. אַתָּה שֶׁמִּתְנַבֵּא עֲתִידוֹת:
לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה. שֶׁשָּׁם מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַתָּה מִתְנַבֵּא בִּשְׁמוֹ:
וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם. לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן אָמַר לוֹ: שָׁם יִתְּנוּ לְךָ פְּתִיתֵי לֶחֶם בִּשְׂכַר שֶׁתִּתְנַבֵּא לָהֶם:
פסוק יג
וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא. שֶׁאֵין מַזְכִּירִין כָּאן אֶלָּא שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה:
פסוק יד
לֹא נָבִיא אָנֹכִי. אֵינִי מִנְּבִיאֵי שֶׁקֶר שֶׁלָּכֶם הַנּוֹטְלִים שְׂכָרָם לְהִנָּבֵא, אֵינִי צָרִיךְ לְכָל זֹאת וְלֹא נָהַגְתִּי כָּךְ אֲנִי שֶׁאֲנִי עָשִׁיר וּבַעַל מִקְנֶה וּנְכָסִים, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן: אֲרֵי מָרֵי גִיתֵי אֲנָא וְשִׁקְמִין אִית לִי בִּשְׁפֵלְתָא:
בוֹקֵר אָנֹכִי. רוֹעֵה בָקָר:
וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. מְחַפֵּשׂ בַּשִּׁקְמִים לִרְאוֹת אֵיזֶה עִתּוֹ לָקוּץ כְּדֵי לְהוֹסִיף עֲנָפִים וְאֵיזֶה רָאוּי לְקוֹרוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שֶׁקּוֹצְצִין בְּתוּלוֹת הַשִּׁקְמָה. וּבוֹלֵס כְּמוֹ וּבוֹלֵשׁ, אֶלָּא שֶׁעָמוֹס מְגַמְגֵּם בִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָמוֹס? שֶׁהָיָה עָמוּס בִּלְשׁוֹנוֹ, וְיִשְׂרָאֵל קוֹרְאִים אוֹתוֹ פְּסִילוֹס, כִּדְאִיתָא בַּפְּסִיקְתָא:
פסוק טז
וְלֹא תַטִּיף. לְשׁוֹן נְבוּאָה הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא ״הַטֵּף אֶל דָּרוֹם״ (יחזקאל כא:ב):