רש"י על עמוס· רש״י
פרק ו · פסוק י
וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ. קְרוֹבוֹ וְאוֹהֲבוֹ הַמַּצִּיל אֶת עַצְמוֹתָיו מִן הַשְּׂרֵפָה, כֵּן תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: וִיטַלְיִנֵיהּ קְרִיבֵיהּ מִיקִידָא:
וְאָמַר. הַמּוֹצִיא מִן הַשְּׂרֵפָה לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת לַחֲבֵירוֹ שֶׁהָלַךְ לִבְדֹּק בְּתוֹךְ הַבַּיִת:
הַעוֹד עִמָּךְ. אָדָם חַי זוּלָתְךָ שֶׁנִּמְלַט מִן הַחֲבוּאִים:
וְאָמַר אָפֶס. אֵין חַי אֶלָּא מֵתִים, וְאָמַר זֶה אֵלָיו: הַס אֶת הַפְּגָרִים. וְאָמַר: הַס, הַשְׁלֵךְ וְסַלֵּק הַכֹּל, כִּי זֹאת לָהֶם עַל אֲשֶׁר לֹא רָצוּ לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה׳, כֵּן תַּרְגֵּם יוֹנָתָן: