רש"י על עמוס· רש״י
פרק א · פסוק ה
בִּקְעַת אָוֶן. מָקוֹם הוּא בַּאֲרָם:
וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט. וְעָבִיד שֻׁלְטָן, כְּמוֹ ״לֹא יָסוּר שֵׁבֶט״ (בראשית מט:י), עַל שֵׁם שֶׁהַמּוֹשֵׁל רוֹדֶה אֶת הָעָם בְּמַקְלוֹת:
מִבֵּית עֶדֶן. מָקוֹם:
קִירָה. מָקוֹם, וְשָׁם הִגְלָם סַנְחֵרִיב בִּימֵי אָחָז, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּעַל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶה אֶת אֲרָם קִירָה״ (מלכים ב טז:ט). כָּל הַפּוּרְעָנוּת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לָבֹא חֶרֶב עַל הָעַכּוּ״ם, נְבִיאִים שֶׁהָיוּ קוֹדֶם סַנְחֵרִיב כְּגוֹן יְשַׁעְיָה וְעָמוֹס נִבְּאוּ עַל חֶרֶב סַנְחֵרִיב, וְיִרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל נִבְּאוּ עַל חֶרֶב נְבוּכַדְנֶאצַּר: