רש"י על עזרא· רש״י
פרק ט
פסוק א
אֵלֶּה. דְּבָרִים הַלָּלוּ אֲשֶׁר סִפְּרוּ דָּתֵי הַמֶּלֶךְ:
וְהַשָּׂרִים. שֶׁל יִשְׂרָאֵל:
לֵאמֹר. וְכֵן אָמְרוּ לִי:
פסוק ב
הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה. שֶׁהֵם הִתְחִילוּ לִמְעוֹל מַעַל לְהִתְחַתֵּן בְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת:
פסוק ג
מְשׁוֹמֵם. עָלוּב וְשׁוֹמֵם, כְּמוֹ (יחזקאל ג:טו) ״שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם״:
פסוק ה
מִתַּעֲנִיתִי. שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי אוֹתוֹ יוֹם:
פסוק ז
נִתַּנּוּ. כְּמוֹ נְתַנְנוּ, דָּגֵשׁ הַנּוּ״ן תַּחַת חֶסְרוֹן נוּ״ן אַחֶרֶת, כְּמוֹ ״כִּי עָלֶיךָ תִשְּׁעַנוּ״ (דברי הימים ב יד:יד) כְּמוֹ נִשְׁעַנְנוּ, ״וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ״ (בראשית לד:טז) כְּמוֹ וְנָתַנְנוּ:
כְּהַיּוֹם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁכְּבָר גָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וַעֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ בְּבָבֶל הַרְבֵּה מִן הַגּוֹלִים:
פסוק ח
וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע. לְפִי שָׁעָה:
תְּחִנָּה. כְּמוֹ חֲנִינָה:
וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד. לִקְבֹּעַ אוֹתָנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
יָתֵד. כְּמוֹ (ישעיהו כב:כג) ״וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן״:
מְחְיָה מְעַט. חַיִּים מוּעָטִים:
פסוק ט
כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ. לְדָרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:
לֹא עֲזָבָנוּ. לֹא עָזַב אוֹתָנוּ:
וַיַּט. לְשׁוֹן מִפְעָל כְּמוֹ ״מַטֶּה״, הַטֵּה עָלֵינוּ חַסְדּוֹ:
גָּדֵר. שֶׁהָיוּ גּוֹדְרִין גָּדֵר לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו:
פסוק יא
נִדָּה. טְמֵאָה וּגְעוּלָה:
פסוק יב
וְהוֹרַשְׁתֶּם. אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:
פסוק יג
וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עָלֵינוּ. אַחֲרֵי כָּל הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר הִגִּיעַ עָלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים:
חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֺנֵנוּ. מָנַעְתָּ מֵעֲוֺנוֹתֵינוּ עַד לְמַטָּה שֶׁנִּפְחַת עֲוֺנֵינוּ עַל כַּפָּרַת גָּלוּתֵנוּ. וְיֵשׁ לָנוּ לְפוֹתְרוֹ בְּעִנְיָן זֶה: מָנַעְתָּ עַצְמְךָ מִלִּגְבּוֹת מִמֶּנּוּ כָּל עֲוֺנֵינוּ, וְגָבִיתָ מִמֶּנּוּ לְמַטָּה מִן הָעֲוֺנוֹת, וְלֹא פָרַעְתָּ מִמֶּנּוּ כְּכָל חַטֹּאתֵינוּ:
פסוק יד
הֲנָשׁוּב. אִם נָשׁוּב:
הֲלֹא תֶאֱנַף בָּנוּ. תְּמִיהָה הַמִּתְקַיֶּמֶת:
פסוק טו
כִּי אֵין. כֹּחַ מַעֲשִׂים טוֹבִים בָּנוּ לַעֲמֹד וּלְהִתְקַיֵּם לְפָנֶיךָ עַל עֲבֵירָה זוֹ: