רש"י על עזרא· רש״י
פרק ז · פסוק כו
וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד. וְכָל אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה עוֹשֶׂה דָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדַת הַמֶּלֶךְ, מְהֵרָה יְעֻכַּב הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט:
דִּינָה. הַדִּין יֵעָשֶׂה מִמֶּנּוּ מִן הַמְעַכֵּב מִשְׁפָּט:
הֵן לָמוּת. לַהֲרֹג:
הֵן לִשְׁרוֹשִׁי. אִם לְעָקְרוֹ מִן הָעוֹלָם אוֹתוֹ וְאֶת זַרְעוֹ וְאֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ, לִשְׁרוֹשִׁי דישראצינ״ר בְּלַעַ״ז:
הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין. אִם לְעָנְשׁוֹ בְּמָמוֹן:
וְלֶאֱסוּרִין. אוֹ לְיַסְּרוֹ בְּיִסּוּרִין. עַד כָּאן מִכְתַּב הָאִגֶּרֶת אֲשֶׁר נָתַן דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ לְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר לְמַעַן יִשָּׂאֵהוּ לִירוּשָׁלַיִם לְהַרְאוֹתוֹ אֶל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְגִזְבָּרֵי הַמֶּלֶךְ, לְמַעַן יַחֲזִיקוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת וְלַעֲבֹד ה׳ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלִשְׁמֹר הַתּוֹרָה כַּמִּשְׁפָּט: