רש"י על עזרא· רש״י
פרק ז · פסוק כא
וּמִנִּי אֲנָה. וּמִמֶּנִּי אֲנִי דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ יוֹצֵא צִוּוּי וְרָשׁוּת לְכָל הַגִּזְבָּרִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַנָּהָר לְצַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמְקַבְּלִים מִסִּים שֶׁלִּי מִן הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים אֲשֶׁר כָּל דָּבָר שֶׁיִּשְׁאַל מִכֶּם עֶזְרָא הַכֹּהֵן סוֹפֵר הַתּוֹרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְהֵרָה יֵעָשֶׂה שֶׁלֹּא יְעַכְּבוּ אֶת שְׁאֵלָתוֹ עַד מֵאָה כִּכָּרִים שֶׁל כֶּסֶף לִקְנוֹת קָרְבָּנוֹת וּמֵאָה כוֹרִין חִטִּין לִמְנָחוֹת וְעַד מֵאָה מִדּוֹת יַיִן לִנְסָכִים וּמֵאָה (מִדּוֹת) שֶׁל שֶׁמֶן לִבְלוֹל מְנָחוֹת וּמֶלַח לְקָרְבָּנוֹת כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח״ (ויקרא ב:יג):