רש"י על נחמיה· רש״י
פרק י · פסוק ב
וְעַל הַחֲתוּמִים. עַתָּה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הַחֲתוּמִים בַּסֵּפֶר לְעֵדוּת קִבּוּל הַמִּצְוֹת:
נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא. שֵׁם אֶחָד הוּא, וְזֶהוּ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (עזרא ב:סג) דְּהַתִּרְשָׁתָא הוּא נְחֶמְיָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַתִּרְשָׁתָא? שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים לִשְׁתּוֹת יֵין נֶסֶךְ, לְפִי שֶׁהָיָה מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ: