רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ה · פסוק ה
וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְשָׂרֵנוּ. וְעַכְשָׁיו אָנוּ חֲשׁוּבִים וּמְיֻחָסִים כְּאַחֵינוּ שֶׁהֵם עֲשִׁירִים:
כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ. כִּבְנֵיהֶם שֶׁהֵם חֲשׁוּבִים וּמְיֻחָסִים, כְּמוֹ כֵן מְיֻחָסִים בָּנֵינוּ:
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים. וְעַתָּה יֵשׁ לָנוּ לִהְיוֹת כֹּבְשִׁים וְנוֹתְנִים בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ לַאֲחֵרִים עַל עֵסֶק מְזוֹנוֹתֵינוּ:
וְיֵשׁ מִבְּנוֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת. וּכְבָר יֵשׁ קְצָת מִבְּנוֹתֵינוּ שֶׁהֵן נִכְבָּשׁוֹת לַאֲחֵרִים לְעַבְדוּת:
וְאֵין לְאֵל יָדֵינוּ. וְאֵין כֹּחַ בְּיָדֵינוּ לִפְדּוֹתָם:
וּשְׂדוֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים. אַף שָׂדוֹת וּכְרָמִים מָסַרְנוּ בְּיַד אֲחֵרִים לְפַרְנָסָתֵנוּ, וּמַה נֹּאכַל מֵעַתָּה, כִּי אֵין לָנוּ בַּמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס: