רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ד · פסוק יז
אֵין אֲנַחְנוּ פּוֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ. תָּמִיד הָיִינוּ זְרִיזִים בַּמִּשְׁמָר:
אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם. מֵיסַב עַל אֵין שֶׁלְּמַעְלָה, כְּמוֹ (שמואל א ב:ג) ״יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם״. אֵין אִישׁ מִמֶּנּוּ פּוֹשֵׁט בְּגָדָיו לִשְׁכַּב אוֹ לִרְחֹץ אוֹתָם בַּמַּיִם. וְכֶפֶל לָשׁוֹן הוּא עַל אֵין אֲנַחְנוּ פוֹשְׁטִים:
שִׁלְחוֹ. הַפְּשָׁט כְּמוֹ ״וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו״ (ויקרא ו:ד), דִּמְתֻּרְגָּם ״וְשָׁלַח״: