רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ד · פסוק ד
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה. כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים וּמִתְאוֹנְנִים אַנְשֵׁי יְהוּדָה:
כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל. הַסּוֹבְלִים וְעוֹמְסִים הָאֲבָנִים וְהָעֵצִים לְבִנְיַן הַחוֹמָה נִכְשְׁלוּ בְכֹחָם, שֶׁאֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְנוֹת מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים:
וְעָפָר הַרְבֵּה. עֲדַיִן יֵשׁ טִיט וְחֹמֶר הַרְבֵּה לִיתֵּן בְּבִנְיַן הַחוֹמָה, לוֹמַר שֶׁעֲדַיִן הַמְּלָאכָה גְּדוֹלָה עָלֵינוּ לִבְנוֹת, וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה מִפְּנֵי פַּחַד הָאוֹיְבִים: