רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ג · פסוק ב
וְעַל יָדוֹ. אֵצֶל יָדוֹ, בְּסָמוּךְ לוֹ שֶׁל כָּל בּוֹנֶה וּבוֹנֶה שֶׁבָּנוּ אוֹתוֹ בְּבִנְיָן שֶׁל שַׁעַר הַצֹּאן:
בָּנוּ אַנְשֵׁי יְרֵחוֹ. שֶׁכָּךְ הָיוּ מִנְהָגָם: הַלָּלוּ הָיוּ בּוֹנִים כָּאן בְּחוֹמַת הָעִיר עַד תַּשְׁלוּם בִּנְיָנָהּ הַמּוּטָל עֲלֵיהֶם, וְהָאֲחֵרִים הָיוּ בּוֹנִים סָמוּךְ לַבִּנְיָן הָרִאשׁוֹן, וְכָךְ הָיָה מִנְהָגָם בָּזֶה אַחַר זֶה עַד שֶׁנִּבְנֵית כָּל הַחוֹמָה:
וְעַל. כְּמוֹ (במדבר ב:כ) ״וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה״, בְּסָמוּךְ, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: סָמוּךְ לְבִנְיָן יָדוֹ. וְהַמִּקְרָא לֹא דִקְדֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא אוֹמֵר: עַל יָדוֹ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא אוֹמֵר: עָלָיו, וְאַחֲרָיו הֶחֱזִיק: