רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ב · פסוק יב
וּבְהֵמָה אֵין עִמִּי. כִּי כָל הָאֲנָשִׁים מוּעָטִים אֲשֶׁר עִמִּי הָלְכוּ בְרַגְלֵיהֶם, אֲבָל אֲנִי לְבַדִּי הָיִיתִי רוֹכֵב עַל בְּהֵמָה; שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לִרְכֹּב עַל סוּסֵיהֶם, לְמַעַן יִהְיוּ יוֹצְאִים מִן הָעִיר בְּצִנְעָא, בְּלֹא יְדִיעַת אָדָם. וְהֵם הָלְכוּ לִשְׁבֹּר וּלְהַפִּיל חוֹמוֹת הָעִיר בַּלַּיְלָה, וּלְהַרְבּוֹת פִּרְצוֹתֶיהָ, לְמַעַן יִהְיוּ בְּנֵי הָעִיר לְמָחָר לְהוּטִים וּמַסְכִּימִים בְּעֵצָה אַחַת עִם נְחֶמְיָה לִבְנוֹת חוֹמוֹת הָעִיר, וְכֵן מוֹכִיחַ הַמַּעֲשֶׂה בְּתוֹךְ הַפָּרָשָׁה: