רש"י על נחמיה· רש״י
פרק ב · פסוק א
לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא. הוּא דָּרְיָוֶשׁ (עזרא ד:ה), וְעַל שֵׁם הַמַּלְכוּת נִקְרָא כָּךְ:
יַיִן לְפָנָיו. הֵבִיאוּ יַיִן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בֶּחָצֵר:
וָאֶשָּׂא אֶת הַיַּיִן. וְאָנֹכִי נָשָׂאתִי אֶת כּוֹס הַיַּיִן וּנְתַתִּיהָ לַמֶּלֶךְ. וְכָךְ הוּא הַמִּנְהָג, שֶׁהַמֵּבִיא יַיִן בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ, אֲבָל שַׂר הַמַּשְׁקִים מְקַבֵּל כּוֹס הַיַּיִן מִיַּד הַמֵּבִיא וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ:
לֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו. וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי רָגִיל לִהְיוֹת רַע לְפָנָיו בְּרוֹעַ פָּנִים, כִּי אִם שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וְעַתָּה הָיִיתִי זוֹעֵף בְּרוֹעַ פָּנִים: