רש"י על נחמיה· רש״י
פרק א · פסוק יא
אָנָּא אֲדֹנָי תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת. בִּתְחִלַּת תְּפִלָּתוֹ אָמַר לָשׁוֹן זֶה שֶׁל תְּחִנָּה, וְכֵן לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ:
לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם וְגוֹ׳. כָּךְ הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ:
לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
מַשְׁקֶה. כְּמוֹ (בראשית מ:א) ״מַשְׁקֵה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם״, וְזֶה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (עזרא ב:סג). כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ: הַתִּרְשָׁתָא הוּא נְחֶמְיָה: