רש"י על נחמיה· רש״י
פרק א · פסוק ז
חֲבוֹל. שֵׁם דָּבָר, לְשׁוֹן הַשְׁחָתָה. וְחֵי״ת נִנְקְדָה בַּחֲטַף פַּתָּח. וְאֵינִי יָכוֹל לְפוֹתְרוֹ בִּלְשׁוֹן פָּעוּל, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנְקֹד חֵי״ת בְּקָמַץ גָּדוֹל:
חָבַלְנוּ. לְשׁוֹן הַשְׁחָתָה, כְּמוֹ (דניאל ו:כג) ״חֲבוּלָא לָא עֲבַדְתְּ״, וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם: