רש"י על נחום· רש״י
פרק ג
פסוק א
פֶּרֶק. גֶּזֶל שֶׁמְּפָרְקוֹ מִיַּד בְּעָלָיו.
לֹא יָמִישׁ טָרֶף. מִתּוֹכָהּ תָּמִיד.
פסוק ב
קוֹל שׁוֹט. לְהַכּוֹת סוּסִים הָיָה נִשְׁמָע בָּהּ תָּמִיד.
וְקוֹל רַעַשׁ. אוֹפַנֵּי מַרְכָּבוֹת.
וְסוּס דֹּהֵר. דּוֹלֵג וּמְקַפֵּץ, וְכֵן ״מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו״ (שופטים ה:כב).
פסוק ג
וְלַהַב חֶרֶב. רולימל״א בְּלַעַ״ז, כִּי סַכִּין וְחֶרֶב קָרוּי ׳לַהַב׳, כְּמוֹ (שם ד:כב) ״וַיָּבֹא הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב״.
וּבְרַק חֲנִית. חֲנִית מְרוּטָה וּמַבְרֶקֶת, אוֹר יוֹצֵא מִמֶּנָּה, פלנדו״ר בְּלַעַ״ז.
וְכֹבֶד פָּגֶר. הָיוּ מַרְבִּים פְּגָרִים וְלֹא הָיָה חֶשְׁבּוֹן לִגְוִיּוֹת נִבְלוֹתֶיהָ הַמֻּשְׁלָכוֹת בָּהּ, עַד שֶׁהָיוּ הָעוֹבְרִים נִכְשָׁלִים בִּגְוִיּוֹת הַפְּגָרִים.
פסוק ד
מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה. מֵרֹב חֲנוּפוֹת עִיר שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים לְפַתּוֹת לֵב מַלְכֵי הָאָרֶץ לְהִתְחַבֵּר עִמָּם, וְסוֹף הָיוּ כּוֹבְשִׁים אוֹתָם תַּחְתֵּיהֶם.
פסוק ה
שׁוּלַיִךְ. הֵם שִׁפּוּלֵי בִּגְדֵי הָאִשָּׁה.
מַעְרֵךְ. גִּלּוּיֵךְ, כְּמוֹ (מיכה א:יא) ״עֶרְיָה בֹשֶׁת״.
פסוק ו
שִׁקֻּצִים. בְּגָדִים צוֹאִים הַמְנַוְּלִים אוֹתָךְ. לְפִי הָעִנְיָן שֶׁדִּמָּה אוֹתָהּ לְזוֹנָה, דִּבֵּר הַכָּתוּב.
כְּרֹאִי. כְּזֶבֶל, לְשׁוֹן ״וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ״ (ויקרא א:טז).
פסוק ז
יִדּוֹד מִמֵּךְ. יִתְרַחֵק מִמֵּךְ.
פסוק ח
הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן. וּמַה תִּבְטְחִי בְּעָשְׁרֵךְ וּבִגְבוּרָתֵךְ, וְכִי גְּדוֹלָה אַתְּ מִנֹּא, הִיא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם, אָמוֹן לְשׁוֹן ׳פְּדַגוֹג׳, מִנֹּא הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה אוֹמֶנֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם, דִּמְרַבֵּי בָּהּ מַלְכּוּ.
אֲשֶׁר חֵיל יָם. אֲשֶׁר הָיָה הַיָּם לָהּ לְחַיִל וּלְחוֹמָה, שׁוּרָא וּבַר שׁוּרָא.
פסוק ט
כּוּשׁ עָצְמָה. כּוּשִׁים הָיוּ לָהּ לְחֹזֶק.
פּוּט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ. וְהַפּוּטִים וְהַלּוּבִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ, גַּם הֵם הָיוּ בְּחֵילָהּ.
פסוק י
גַּם הִיא לַגּוֹלָה הָלְכָה. אַף הִיא הָלְכָה בַּגּוֹלָה, אַף עַל פִּי כֵן גְּדֻלָּתָהּ לֹא עָמְדָה לִפְנֵי נְבוּכַדְנֶצַּר.
רֻתְּקוּ. נִכְבְּלוּ, לְשׁוֹן ״רְתֻקוֹת כֶּסֶף״ (ישעיהו מ:יט), ״עֲשֵׂה הָרַתּוֹק״ (יחזקאל ז:כג), שַׁלְשְׁלָאוֹת.
בַּזִּקִּים. שַׁלְשְׁלָאוֹת.
פסוק יא
גַּם אַתְּ. אַף לְפִי גְּדֻלָּתֵךְ תִּשְׁכְּרִי כְּמוֹתָהּ בְּכוֹס הַתַּרְעֵלָה וְתִהְיֶה נֶעֱלָמָה.
פסוק יב
כָּל מִבְצָרַיִךְ תְּאֵנִים עִם בִּכּוּרִים. כָּל עָרֵי מִבְצָרֶיךָ יִהְיוּ נוֹחִים לִכָּבֵשׁ וְלָבֹז מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, כְּאִילָנֵי תְאֵנִים, וּכְשֶׁהֵן עִם בִּכּוּרוֹת מְבֻשֶּׁלֶת שֶׁבָּהֶם, שֶׁכְּשֶׁמְּנִיעִים הָאִילָן נוֹפְלִים הַבִּכּוּרִים לְתוֹךְ פִּי הָאוֹכְלִים.
תְּאֵנִים. אִילָנֵי תְאֵנִים.
אִם יִנּוֹעוּ. אֲשֶׁר אִם יִנּוֹעוּ בְּיַד אָדָם בְּחָזְקָה.
פסוק יד
מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי לָךְ. עִיר שֶׁבָּאִים לָצוּר עָלֶיהָ, אוֹסְפִים לָהֶם בְּנֵי הָעִיר מַיִם רַבִּים לְתוֹכָהּ בְּתוֹךְ חֲבִיּוֹת לִשְׁתּוֹת בִּימֵי הַמָּצוֹר, כְּשֶׁאֵין בְּתוֹכָהּ בּוֹרוֹת.
בֹּאִי בְּטִיט וְרִמְסִי. אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ לְבֵנִים, כְּדֵי לְחַזֵּק בּוֹ בִּדְקֵי הַחוֹמוֹת.
הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן. אַחֲזִי בְּיָדֵךְ הַמַּלְבֵּן הֶעָשׂוּי לִדְפוּס הַלְּבֵנִים לִלְבֹּן בְּתוֹכָהּ.
פסוק טו
הִתְכַּבֵּד. בְּמַטְאֲטֵי הַשְׁמֵד.
כַּיֶּלֶק. הַגּוֹמֵר וּמְכַלֶּה כָּל יֶרֶק הַשָּׂדֶה, וְיֵשׁ פּוֹתְרִין ״הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק״ – תִּתְכַּסִּי בְּכֹבֶד גְּיָסוֹת כְּיֶלֶק, וְ״הִתְכַּבֵּד״ לְשׁוֹן עַם כָּבֵד.
פסוק טז
יֶלֶק פָּשַׁט וַיָּעֹף. יִהְיוּ קַלִּים לָצֵאת בִּסְחוֹרָה כְּיֶלֶק שֶׁפּוֹשֵׁט וְעוֹף.
פסוק יז
מִנְּזָרַיִךְ. שָׂרַיִךְ, וְהַמֵּ״ם יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ בַּתֵּיבָה, כְּמֵ״ם שֶׁל מִשְׁמַרְתְּךָ וְשֶׁל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְשֶׁל מִנְעָלֶיךָ, וּפְעָמִים שֶׁהִיא נוֹפֶלֶת מִמֶּנָּה, כְּמוֹ ״נְזִיר אֶחָיו״ (בראשית מט:כו), וְכֵן ״נְזִירֶיהָ שָׂרֶיהָ״ (איכה ד:ז).
וְטַפְסְרַיִךְ. הַמְּמוּנִּים שֶׁלָּךְ.
כְּגוֹב גּוֹבָי. כְּחַיָּלֵי גּוֹבַאי גּוֹבָי, קומלנגשטדי״ץ בְּלַעַ״ז.
הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה. כֵּן דֶּרֶךְ הָאַרְבֶּה וְהַזְּבוּב הֶחָסִיל וְהַיֶּלֶק בְּעֵת הַקֹּר נִדְבָּקִים בַּכְּתָלִים, וּכְשֶׁיָּבֹא חֹם הֵן נוֹדְדִים מִשָּׁם וְהוֹלְכִים לָהֶם, כָּךְ יִגְלוּ כָּל עַמֵּךְ.
וְנוֹדַד. וּמִטַּלְטֵל.
וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם. אֵיפֹה הֵם וְאָנָה הָלְכוּ.
פסוק יח
נָמוּ רֹעֶיךָ. לְשׁוֹן ׳תְּנוּמָה׳.
יִשְׁכְּנוּ. אֵין יְכוֹלִים לָקוּם.
נָפֹשׁוּ. כְּמוֹ ׳נָפֹצוּ׳, וְכָל הָאוֹתִיּוֹת הַיּוֹצֵאת מִמּוֹצָא אֶחָד מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בָּזוֹ, זַיִ״ן שִׁי״ן סָמֶ״ךְ צָדִ״י, כֻּלָּן יוֹצְאִין מִסּוֹף הַלָּשׁוֹן וְשׁוּלֵי הַשִּׁנַּיִם.
פסוק יט
אֵין כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ. אֵין מֵצֵר עַל שִׁבְרֶךָ, כִּי הַכֹּל שְׂמֵחִים. כֵּהָה לְשׁוֹן דָּבָר עָמוּם.
תָּקְעוּ כַף. לִשְׂמֹחַ.
סוף הספר