רש"י על נחום· רש״י
פרק א · פסוק א
מַשָּׂא נִינְוֵה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״מַטַּל כָּס דִּלְוָוט לְאַשְׁקָאָה יָת נִינְוֵה״.
סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם. חָזוֹן נָקוּד קָמָץ לְפִי שֶׁאֵינוֹ דָבוּק וְאֵינוֹ דוֹמֶה לַחֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ שֶׁהוּא נָקוּד חֲטַף פַּתַּח, וְכֵן פֵּרוּשׁ סֵפֶר חֲזוֹן כְּבָר נִכְתַּב עָלֶיהָ, וְהוּא נְבוּאַת יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי וְעַתָּה חָזַר וְנִתְנַבֵּא עָלֶיהָ נַחוּם הָאֶלְקוֹשִׁי אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה. אֶלְקוֹשׁ הָיָה שֵׁם עִירוֹ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִלְּקַדְמִין אִתְנַבִּי עֲלָהּ יוֹנָה בַּר אַמְתַּי וְתָבַת מֵחוֹבָהָא, וְכַדּוּ דְּאוֹסִיפַת לְמֵיחְטֵי תָּב וְאִתְנַבִּי עֲלָהּ נַחוּם דְּמִבֵּית אֶלְקוֹשׁ״.