רש"י על משנה אבות· רש״י
פרק ו · משנה יא
אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ. לְשִׁבְחוֹ:
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר וְכוּ'. לֹא אָמַר לְמִלְּתֵיהּ גַּבֵּי מַסֶּכֶת אָבוֹת, אֶלָּא בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת בְּאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִיּוּם נָאֶה נָהֲגוּ כָּל הָעָם לְאָמְרוֹ בְּסוֹף כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ עַל הַמִּשְׁנָה אֶלָּא עַל הָאַגָּדָה, דְּאָמַר מַר [סוֹטָה מט.] וִיהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא דְּאַגַּדְתָּא. וְנִקְרְאוּ אֵלּוּ פִּרְקֵי אָבוֹת מִפְּנֵי שֶׁנִּסְדְּרוּ הֵנָּה דִּבְרֵי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה זֶה מִזֶּה, כְּגוֹן מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְהַזְּקֵנִים זֶה מִזֶּה עַד אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְשַׁמַּאי וְהִלֵּל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְתַלְמִידָיו, וְהוֹדִיעָנוּ רַבִּי אֵיךְ הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם נְכוֹנִים וְהָיוּ מַזְהִירִים לְאַנְשֵׁי דּוֹרָם וּמַדְרִיכִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, כְּמוֹ כֵן רָאוּי לְכָל חָכָם לְהַזְהִיר אֶת בְּנֵי דּוֹרוֹ וּלְהוֹדִיעָם דֶּרֶךְ יְשָׁרָה:
סוף הספר